יום ראשון, 25 ביולי 2010

מכתב לקדוש ברוך הוא

הקדוש ברוך הוא,
מי אני בכלל שאבוא אליך בדברים ואני קטן ועלוב, רימה ותולעה בחיי ואפילו במותי. מי אני שאספר תהילתך בראש חוצות ועשו זאת גדולים וחכמים ממני.
אני מודה שאני מלא בבושה לבוא איתך בדברים. בושה שאינני יכול אפילו להביא על הכתב מרוב גודלה.
כשהייתי ילד, עמוק בעולם החילוני, לא עבר יום שלא צחקתי עליך וביזיתי אותך. לא עבר יום שלא קיללתי את שמך ושנאתי את כל ההולכים בדרכיך. בהפגנות הייתי צועק לגרש את בניך מבתיהם, הייתי צוחק עם החברים: "דרוס כל דוס, השמד כל חרד". במחנה "זרעים של שלום" עשיתי ככל יכולתי לשכנע אנשים שאת ירושלים חייבים לחלק. את קודש הקודשים שלך בורא עולם.
בליל שבת עמדתי מול מתג האור ואמרתי לך: "בורא עולם, אני לא מאמין שאתה קיים, אבל אם אני טועה ואתה אכן קיים, זה מה שאני חושב על השבת שלך" והדלקתי את האור.
אני מתחנן לפניך בורא עולם, אהובי, אבי, מורי ורבי, סלח לי כי אני באמת טיפש וקטן מאוד. אני לא יכול שלא להתמלא בדמעות כשאני נזכר במעשים האלה, בשנאה התהומית בלי שום סיבה שקיננה בי אליך.
ראיתי את עצמי חכם גדול ובאמת הייתי הטיפש שבטפשים.. ראיתי את עצמי צדיק גדול ולא ידעתי את גודל רשעותי.
וכנגד כל המידה הרעה הזאת שעשיתי איתך, כנגד כל הרעל שהיה בי - עשית עמי חסדים אדירים. באותה מידה של תיעוב שהייתה לי, כך ריחמת עליי במידה של אהבה. הגנת עליי והצלת אותי. לא רק את חיי הצלת בורא עולם אהובי, גם את נפשי הוצאת ממחשכי מצרים. מחושך גדול לאור אדיר לקחת אותי.
הוצאת ממני את השנאה ושמת תחתה חמלה ורחמים. נתת לי את חיי החדשים ויצקת לתוכם טעם ואושר יותר מכפי שיכולתי לדמיין. לימדת אותי מהו צדק ומהי האמת. עשית אותי בן אדם, בשר ודם מלפניך.
השבת שלך, זו שפעם ביזיתי בשפלות כה גדולה, הפכה להיות היום שאליו אני מייחל בכל רגע.
כמה אור יצקת ביום הקדוש הזה ולא ידעתי, אני רועד רק מהמחשבה על גודל המתנה שנתת לנו בורא עולם אהובי.
התורה שלך פותחת בנפשי מקומות עמוקים שלא ידעתי שקיימים, מחייה אותי כמו מים לאיש צמא, מרגשת אותי כמו ילד שמגלה בפעם הראשונה את העולם הגדול, מציתה בי את הדמיון, מחברת אותי אליך, מחנכת אותי, מיישרת אותי, מתקנת אותי...
ואיך אני קטן ועלוב אוכל להודות לך על כל זה, על כל אלף אלפי אלפים של חסדים שאתה עושה איתי ועם כל העם שלי בכל יום? בבקשה תסלח לי על מילותיי הקטנות, הלוואי ובעזרתך אצליח להביע את מה שאני מרגיש.
אני רוצה פשוט לומר תודה.
תודה שאחרי 2000 שנות גלות עשית לנו נס והחזרת אותנו לאדמתנו. תודה שניצחת בעבורנו את מלחמות ישראל.
תודה שאתה מגן בכנפיך על אחיי ואחיותיי האהובים שלא ייפגעו מקסאמים וגראדים ופצצות מרגמה.
תודה שבין מיליארד ו-800 מיליון מוסלמים שרוצים אותנו מתים אתה עושה עמנו חסד ורחמים ונותן לנו אוויר לנשימה.
תודה שלא מאסת בנו על אף דרכינו הרעות. תודה שזכרת לנו את זכות אבותינו, אהבת כלולותינו, לכתנו אחריך במדבר בארץ לא זרועה.
הלוואי ותסלח לי על דרכי הרעה, הלוואי ואזכה להעמיד בית טהור, לעשות את מי שתהייה אשתי מאושרת, לגדל בנים ובנות צדיקים מלפניך, לגמול לך ולסובבים אותי ולו רק מעט מכל הטוב שהרעפת עליי מבלי שהייתי ראוי לו.
יותר מכל רציתי לומר לומר לך בורא עולם אהובי, מלכי, מורי ורבי, אבי הגדול שבשמיים -
אני כל כך כל כך אוהב אותך!!!


שלך,
איתמר.


4 תגובות:

סגולה אמר/ה...

איזה מילים מתוקות מדבש, ריגשת מאד!
זה מדהים כל פעם מחדש לראות איך עומד אדם, מול כל האי וודאויות מול הלא נודע, ממש נגד כל העולם, זורק את כל העבר מאחוריו וחוזר אל הקב"ה. תזכור שאדם שחוזר מתשובה מתוך אהבה לא רק שנמחקים כל עוונותיו - אלא שעוונותיו הופכים למצוות!
אין מה לעשות, ברגע שטועמים טיפה מהטעם המתוק הזה של האמונה, מבינים כמה כל שאר ה"הנאות" של העולם הזה הם פשוט כלום, פשוט הבל הבלים.
אני בטוחה שבעז"ה תעלה מעלה , ותקרב את שאר עם ישראל יחד איתך אליו יתברך!

איתמר רוטמנש אמר/ה...

חגית תודה על המלים החמות!
בעזרת ה' נעשה ונצליח
:)

אנונימי אמר/ה...

איתמר נתקלתי בבלוג שלך והוא מאוד מחזק....חוזרת בתשובה.

עינת ש אמר/ה...

מאוד מאוד מרגש,
פשוט אין מילים, רק חיוך :)