בשביל זה חיכינו 2000 שנה??
אם תלכו ברחובות תל אביב, או תרחיקו עד לדרום הארץ או לצפונה, בכל מקום תמצאו את אותו הדבר - ייאוש. הרי כבר מזמן איבדנו את הדרך, מזמן שכחנו שאנחנו יהודים, כבר מזמן וויתרנו על כל מה שקדוש ונכון וצודק.
מדפי הספרים בחנויות מלאים בכל מיני ספרי וודו וכישוף לבן, הסרטים שבבתים מלאים בפורנוגרפיה,
בנות ישראל מתלבשות כמו אחרוני הגויים לתענוג הריר של גברים מיוחמים שמבשלים בראשם את תאוות הלילה הקרוב,
והשבת הקדושה הפכה ליום של אלימות ורציחות דרכים שהתרגלנו לקרוא להן תאונות.
בשביל זה חיכינו 2000 שנה??
בית הוועד כבר מזמן הפך לזנות ושופטי ישראל עושים הכול מלבד דין צדק. אלו המנהיגים אותנו איבדו לא רק את התורה, אלא גם את דרך הארץ.
גם אם במשך שנים מאיימים להשמיד אותנו זה בסדר. גם אם במשך שנים יורים עלינו טילים זה בסדר.
העיקר שיש כסף לקנות וילה חדשה לעוד איזה פוליטיקאי שמן ואם אפשר גם סוויטה נשיאותית כדי שיוכל לתכנן שם את הקדנצייה הבאה. אוייבי ישראל חוגגים ואין צדיק בארץ שישפוט אותם. דמם הקדוש של יהודים עולה הרבה פחות מקופסת סיגריות. חיצי האוייב נופלים באין מפריע. הדיבורים החליפו את המעשים וההתרפסות וההשפלה החליפו את האומץ והעוז.
מעולם לא היה העם היהודי בתקופה חשוכה כל כך ומעולם לא הייתה עת צרה ליעקב כמו העת הזאת.
בשביל זה חיכינו 2000 שנה??
בנינו לנו עגל זהב חדש. קוראים לו הייטק, טכנולוגיה, מדע מודרני. אנחנו סוגדים לו כל בוקר. מודיעים השכם וערב שבלעדיו וודאי היינו מושמדים.
נפתחה חנות של H&M ורצנו לקנות מהגויים כמה שפחות צנוע שאפשר. רצנו אחוזי טירוף כאילו נבנה בית המקדש.
מול כל אויבינו קנינו מטוס חדש וצעקנו: "אלה אלוקיך ישראל" והלכנו לבתי הקפה כדי להעביר את הזמן עד שהאשלייה תתנפץ. אחרי 8 שנים של טילים על שדרות, כשכמעט ואין נפגעים - קראנו לזה מזל ולא הוצאנו אפילו מילה אחת של תודה לבורא עולם. אפילו לא אחת.
המקומות הקדושים עזובים ונטושים. מתי הלכנו בפעם האחרונה בחברון, בעיר בה התהלך אברהם אבינו?
מתי ביקרנו בבית אל? מתי עלינו להר הבית למקום בית המקדש? עד כדי כך השפלנו את עצמנו שרק מחשבה על הדברים האלה נראית לנו קיצונית ומסוכנת.
בכל יום שעובר מקריבים בני ישראל עוד קורבן של ערכים קדושים לעגל הזהב שבנו, לעולם החומר הריק מתוכן, החסר מכל פיסה של התקדשות. ואת בני התורה? אותם אנחנו רודפים כאילו היו עמלקים, מבזים אותם, משפילים, מחוקקים חוקים ותקנות כנגדם, דוחקים אותם מעבר ליכולת אנושית.
מעולם לא ביזינו את קדושי ישראל בצורה כל כך בוטה.
בשביל זה חיכינו 2000 שנה??
רצינו להיות אור לגויים, להביא שלום לעולם - אבל חטאנו בדיוק כמו דור המדבר.
הרי רק בדרך התורה נהייה באמת אור, גם להם וגם לעצמנו.
רק אם בחוקותיו נלך ואת מצוותיו נשמור אז באמת אין זו אגדה.
רק אם נשנה את הכול מהיסוד חזרה לדרך אבותינו אז נהייה ראויים לארץ הטובה שה' נתן לנו.
אז ורק אז יהיה לנו סוף סוף שלום.
אז ורק אז היה באמת שווה לחכות 2000 שנה!!
אם תלכו ברחובות תל אביב, או תרחיקו עד לדרום הארץ או לצפונה, בכל מקום תמצאו את אותו הדבר - ייאוש. הרי כבר מזמן איבדנו את הדרך, מזמן שכחנו שאנחנו יהודים, כבר מזמן וויתרנו על כל מה שקדוש ונכון וצודק.
מדפי הספרים בחנויות מלאים בכל מיני ספרי וודו וכישוף לבן, הסרטים שבבתים מלאים בפורנוגרפיה,
בנות ישראל מתלבשות כמו אחרוני הגויים לתענוג הריר של גברים מיוחמים שמבשלים בראשם את תאוות הלילה הקרוב,
והשבת הקדושה הפכה ליום של אלימות ורציחות דרכים שהתרגלנו לקרוא להן תאונות.
בשביל זה חיכינו 2000 שנה??
בית הוועד כבר מזמן הפך לזנות ושופטי ישראל עושים הכול מלבד דין צדק. אלו המנהיגים אותנו איבדו לא רק את התורה, אלא גם את דרך הארץ.
גם אם במשך שנים מאיימים להשמיד אותנו זה בסדר. גם אם במשך שנים יורים עלינו טילים זה בסדר.
העיקר שיש כסף לקנות וילה חדשה לעוד איזה פוליטיקאי שמן ואם אפשר גם סוויטה נשיאותית כדי שיוכל לתכנן שם את הקדנצייה הבאה. אוייבי ישראל חוגגים ואין צדיק בארץ שישפוט אותם. דמם הקדוש של יהודים עולה הרבה פחות מקופסת סיגריות. חיצי האוייב נופלים באין מפריע. הדיבורים החליפו את המעשים וההתרפסות וההשפלה החליפו את האומץ והעוז.
מעולם לא היה העם היהודי בתקופה חשוכה כל כך ומעולם לא הייתה עת צרה ליעקב כמו העת הזאת.
בשביל זה חיכינו 2000 שנה??
בנינו לנו עגל זהב חדש. קוראים לו הייטק, טכנולוגיה, מדע מודרני. אנחנו סוגדים לו כל בוקר. מודיעים השכם וערב שבלעדיו וודאי היינו מושמדים.
נפתחה חנות של H&M ורצנו לקנות מהגויים כמה שפחות צנוע שאפשר. רצנו אחוזי טירוף כאילו נבנה בית המקדש.
מול כל אויבינו קנינו מטוס חדש וצעקנו: "אלה אלוקיך ישראל" והלכנו לבתי הקפה כדי להעביר את הזמן עד שהאשלייה תתנפץ. אחרי 8 שנים של טילים על שדרות, כשכמעט ואין נפגעים - קראנו לזה מזל ולא הוצאנו אפילו מילה אחת של תודה לבורא עולם. אפילו לא אחת.
המקומות הקדושים עזובים ונטושים. מתי הלכנו בפעם האחרונה בחברון, בעיר בה התהלך אברהם אבינו?
מתי ביקרנו בבית אל? מתי עלינו להר הבית למקום בית המקדש? עד כדי כך השפלנו את עצמנו שרק מחשבה על הדברים האלה נראית לנו קיצונית ומסוכנת.
בכל יום שעובר מקריבים בני ישראל עוד קורבן של ערכים קדושים לעגל הזהב שבנו, לעולם החומר הריק מתוכן, החסר מכל פיסה של התקדשות. ואת בני התורה? אותם אנחנו רודפים כאילו היו עמלקים, מבזים אותם, משפילים, מחוקקים חוקים ותקנות כנגדם, דוחקים אותם מעבר ליכולת אנושית.
מעולם לא ביזינו את קדושי ישראל בצורה כל כך בוטה.
בשביל זה חיכינו 2000 שנה??
רצינו להיות אור לגויים, להביא שלום לעולם - אבל חטאנו בדיוק כמו דור המדבר.
הרי רק בדרך התורה נהייה באמת אור, גם להם וגם לעצמנו.
רק אם בחוקותיו נלך ואת מצוותיו נשמור אז באמת אין זו אגדה.
רק אם נשנה את הכול מהיסוד חזרה לדרך אבותינו אז נהייה ראויים לארץ הטובה שה' נתן לנו.
אז ורק אז יהיה לנו סוף סוף שלום.
אז ורק אז היה באמת שווה לחכות 2000 שנה!!
תגובה 1:
תראה איך אנשים חוגגים את יום העצמאות כאילו באה גאולת הדעת ליום אחד אבל כאשר היום הזה נגמר הם חוזרים לכלא המחשבה בלי לראות ובלי להבין שיש עולם אחר, יש דרך אחרת, יש אפשרות שונה.
נעלמה הסיבה מדוע יש את פורים למשל, אנשים שכחו שפורים הוא חג נוסף להביט בו על עצמם ועל עולם אחר, של גאולה ושל שחרור... אנשים חיים את היום הזה ואז אוטומאטית חוזרים לכלא המחשבתי הזה שלהם... לשגרה המחייבת, לאכזריות, לכפיית העבדות, לאנוכיות ושוכחים את כל החופש המחשבתי, החברותה, היצירה, המקוריות, הרב גוניות הזו... כל אותן תכונות שכאילו עושים לנו טובה ונותנים לנו רק כמה ימים בודדים בשנה לחוש, לא יותר משניים או שלושה מורגשים לכל היותר ובשאר האדם בכלא לעצמו... מה קרה שרק בשעת המסיבה אני יכול לפתוח את הלב ולשיר ובשאר ימות השנה ההנאה היחידה שמותרת לי היא לעשן סיגריה בהפסקה מהעבדות האפורה הזו של האנשים?
הוסף רשומת תגובה