יום ראשון, 25 ביולי 2010

בשביל זה חיכינו 2000 שנה??

בשביל זה חיכינו 2000 שנה??
אם תלכו ברחובות תל אביב, או תרחיקו עד לדרום הארץ או לצפונה, בכל מקום תמצאו את אותו הדבר - ייאוש. הרי כבר מזמן איבדנו את הדרך, מזמן שכחנו שאנחנו יהודים, כבר מזמן וויתרנו על כל מה שקדוש ונכון וצודק.
מדפי הספרים בחנויות מלאים בכל מיני ספרי וודו וכישוף לבן, הסרטים שבבתים מלאים בפורנוגרפיה,
בנות ישראל מתלבשות כמו אחרוני הגויים לתענוג הריר של גברים מיוחמים שמבשלים בראשם את תאוות הלילה הקרוב,
והשבת הקדושה הפכה ליום של אלימות ורציחות דרכים שהתרגלנו לקרוא להן תאונות.
בשביל זה חיכינו 2000 שנה??
בית הוועד כבר מזמן הפך לזנות ושופטי ישראל עושים הכול מלבד דין צדק. אלו המנהיגים אותנו איבדו לא רק את התורה, אלא גם את דרך הארץ.
גם אם במשך שנים מאיימים להשמיד אותנו זה בסדר. גם אם במשך שנים יורים עלינו טילים זה בסדר.
העיקר שיש כסף לקנות וילה חדשה לעוד איזה פוליטיקאי שמן ואם אפשר גם סוויטה נשיאותית כדי שיוכל לתכנן שם את הקדנצייה הבאה. אוייבי ישראל חוגגים ואין צדיק בארץ שישפוט אותם. דמם הקדוש של יהודים עולה הרבה פחות מקופסת סיגריות. חיצי האוייב נופלים באין מפריע. הדיבורים החליפו את המעשים וההתרפסות וההשפלה החליפו את האומץ והעוז.
מעולם לא היה העם היהודי בתקופה חשוכה כל כך ומעולם לא הייתה עת צרה ליעקב כמו העת הזאת.
בשביל זה חיכינו 2000 שנה??
בנינו לנו עגל זהב חדש. קוראים לו הייטק, טכנולוגיה, מדע מודרני. אנחנו סוגדים לו כל בוקר. מודיעים השכם וערב שבלעדיו וודאי היינו מושמדים.
נפתחה חנות של H&M ורצנו לקנות מהגויים כמה שפחות צנוע שאפשר. רצנו אחוזי טירוף כאילו נבנה בית המקדש.
מול כל אויבינו קנינו מטוס חדש וצעקנו: "אלה אלוקיך ישראל" והלכנו לבתי הקפה כדי להעביר את הזמן עד שהאשלייה תתנפץ. אחרי 8 שנים של טילים על שדרות, כשכמעט ואין נפגעים - קראנו לזה מזל ולא הוצאנו אפילו מילה אחת של תודה לבורא עולם. אפילו לא אחת.
המקומות הקדושים עזובים ונטושים. מתי הלכנו בפעם האחרונה בחברון, בעיר בה התהלך אברהם אבינו?
מתי ביקרנו בבית אל? מתי עלינו להר הבית למקום בית המקדש? עד כדי כך השפלנו את עצמנו שרק מחשבה על הדברים האלה נראית לנו קיצונית ומסוכנת.
בכל יום שעובר מקריבים בני ישראל עוד קורבן של ערכים קדושים לעגל הזהב שבנו, לעולם החומר הריק מתוכן, החסר מכל פיסה של התקדשות. ואת בני התורה? אותם אנחנו רודפים כאילו היו עמלקים, מבזים אותם, משפילים, מחוקקים חוקים ותקנות כנגדם, דוחקים אותם מעבר ליכולת אנושית.
מעולם לא ביזינו את קדושי ישראל בצורה כל כך בוטה.
בשביל זה חיכינו 2000 שנה??
רצינו להיות אור לגויים, להביא שלום לעולם - אבל חטאנו בדיוק כמו דור המדבר.
הרי רק בדרך התורה נהייה באמת אור, גם להם וגם לעצמנו. 
רק אם בחוקותיו נלך ואת מצוותיו נשמור אז באמת אין זו אגדה.
רק אם נשנה את הכול מהיסוד חזרה לדרך אבותינו אז נהייה ראויים לארץ הטובה שה' נתן לנו.
אז ורק אז יהיה לנו סוף סוף שלום.
אז ורק אז היה באמת שווה לחכות 2000 שנה!!

מכתב לקדוש ברוך הוא

הקדוש ברוך הוא,
מי אני בכלל שאבוא אליך בדברים ואני קטן ועלוב, רימה ותולעה בחיי ואפילו במותי. מי אני שאספר תהילתך בראש חוצות ועשו זאת גדולים וחכמים ממני.
אני מודה שאני מלא בבושה לבוא איתך בדברים. בושה שאינני יכול אפילו להביא על הכתב מרוב גודלה.
כשהייתי ילד, עמוק בעולם החילוני, לא עבר יום שלא צחקתי עליך וביזיתי אותך. לא עבר יום שלא קיללתי את שמך ושנאתי את כל ההולכים בדרכיך. בהפגנות הייתי צועק לגרש את בניך מבתיהם, הייתי צוחק עם החברים: "דרוס כל דוס, השמד כל חרד". במחנה "זרעים של שלום" עשיתי ככל יכולתי לשכנע אנשים שאת ירושלים חייבים לחלק. את קודש הקודשים שלך בורא עולם.
בליל שבת עמדתי מול מתג האור ואמרתי לך: "בורא עולם, אני לא מאמין שאתה קיים, אבל אם אני טועה ואתה אכן קיים, זה מה שאני חושב על השבת שלך" והדלקתי את האור.
אני מתחנן לפניך בורא עולם, אהובי, אבי, מורי ורבי, סלח לי כי אני באמת טיפש וקטן מאוד. אני לא יכול שלא להתמלא בדמעות כשאני נזכר במעשים האלה, בשנאה התהומית בלי שום סיבה שקיננה בי אליך.
ראיתי את עצמי חכם גדול ובאמת הייתי הטיפש שבטפשים.. ראיתי את עצמי צדיק גדול ולא ידעתי את גודל רשעותי.
וכנגד כל המידה הרעה הזאת שעשיתי איתך, כנגד כל הרעל שהיה בי - עשית עמי חסדים אדירים. באותה מידה של תיעוב שהייתה לי, כך ריחמת עליי במידה של אהבה. הגנת עליי והצלת אותי. לא רק את חיי הצלת בורא עולם אהובי, גם את נפשי הוצאת ממחשכי מצרים. מחושך גדול לאור אדיר לקחת אותי.
הוצאת ממני את השנאה ושמת תחתה חמלה ורחמים. נתת לי את חיי החדשים ויצקת לתוכם טעם ואושר יותר מכפי שיכולתי לדמיין. לימדת אותי מהו צדק ומהי האמת. עשית אותי בן אדם, בשר ודם מלפניך.
השבת שלך, זו שפעם ביזיתי בשפלות כה גדולה, הפכה להיות היום שאליו אני מייחל בכל רגע.
כמה אור יצקת ביום הקדוש הזה ולא ידעתי, אני רועד רק מהמחשבה על גודל המתנה שנתת לנו בורא עולם אהובי.
התורה שלך פותחת בנפשי מקומות עמוקים שלא ידעתי שקיימים, מחייה אותי כמו מים לאיש צמא, מרגשת אותי כמו ילד שמגלה בפעם הראשונה את העולם הגדול, מציתה בי את הדמיון, מחברת אותי אליך, מחנכת אותי, מיישרת אותי, מתקנת אותי...
ואיך אני קטן ועלוב אוכל להודות לך על כל זה, על כל אלף אלפי אלפים של חסדים שאתה עושה איתי ועם כל העם שלי בכל יום? בבקשה תסלח לי על מילותיי הקטנות, הלוואי ובעזרתך אצליח להביע את מה שאני מרגיש.
אני רוצה פשוט לומר תודה.
תודה שאחרי 2000 שנות גלות עשית לנו נס והחזרת אותנו לאדמתנו. תודה שניצחת בעבורנו את מלחמות ישראל.
תודה שאתה מגן בכנפיך על אחיי ואחיותיי האהובים שלא ייפגעו מקסאמים וגראדים ופצצות מרגמה.
תודה שבין מיליארד ו-800 מיליון מוסלמים שרוצים אותנו מתים אתה עושה עמנו חסד ורחמים ונותן לנו אוויר לנשימה.
תודה שלא מאסת בנו על אף דרכינו הרעות. תודה שזכרת לנו את זכות אבותינו, אהבת כלולותינו, לכתנו אחריך במדבר בארץ לא זרועה.
הלוואי ותסלח לי על דרכי הרעה, הלוואי ואזכה להעמיד בית טהור, לעשות את מי שתהייה אשתי מאושרת, לגדל בנים ובנות צדיקים מלפניך, לגמול לך ולסובבים אותי ולו רק מעט מכל הטוב שהרעפת עליי מבלי שהייתי ראוי לו.
יותר מכל רציתי לומר לומר לך בורא עולם אהובי, מלכי, מורי ורבי, אבי הגדול שבשמיים -
אני כל כך כל כך אוהב אותך!!!


שלך,
איתמר.